דף הבית / סיפורי השראה / רועי זמיר משתף על סדנאות הומניקיישן
היי , אני רועי בן 39 , עד לפני שנתיים לא העזתי להגיד את מה שאני אומר עכשיו : " אני צבעוני , אחר , יפה אבל אני מתמודד באתגרים כמו כולם , אני מעז ואוהב את היכולת שלי להישיר מבט לחיים ולהגיד אני נהנה ממה שיצרתי , כי מה שיצרתי היה במו ידיי.
רוב שנותיי הבוגרים חייתי במערכות יחסים בהם הייתי שקוף , נטול דעות , חשבתי שאם אני כבר שונה מכולם אז לפחות להחזיק במערכת יחסים ארוכה כמו כולם , בכל מחיר , לא משנה כמה אני מתייסר וסובל בדרך .
אז התחלתי במסע הקורבני הזה , מסע שבמהלכו מצאתי את עצמי בזוגיות של יחד אבל לבד לגמרי , הדחקתי את מה שאני בשם מילים יפות כמו אהבה.
לקח לי הרבה שנים דרך אובדן ואלימות להבין שהמילים שהאמנתי בהם אהבה ושותפות לא יכולות באמת להתקיים אם אני ממשיך חי בתוך ביטול לא נגמר .
דרך כלים שקיבלתי ושיחות שעברתי , ידעתי להסתכל בדגל הקהילה שלי להרים את הראש מתוך גאווה ולא להבהל , הצלחתי לעמוד על במה ולספר את הסיפור שלי ובעיקר מצאתי את עצמי אומר את צמד המילים : "לא עוד … לא עוד ביטול עצמי , מעכשיו אתה לא מתחבא יותר אלא יוצא מהמשחק כי אתה ראוי"
בחודש יוני 2020 בלב תקופת קורונה מאתגרת מצאתי זוגיות , דווקא שכבר כמעט איבדתי תקווה לכך , אחרי חודש עשיתי את הלא יאומן , הלכתי לחנות תכשיטים ובחרתי טבעת , טבעת שעבורי היתה סגירת מעגל הקורבנות ובחירה בעצמי …. אל מול הרבה מאוד אנשים שניסו לכבות אותי ולהגיד לי שזה מהר מדי עמדתי ואמרתי : "ככה בחרתי , זה אני" .
היום לאחר כמעט כשנה של זוגיות , אני מוצא את עצמי חולם ושואף עם בן הזוג שלי ויודע שיש שם אדם בזכות מה שהבאתי למערכת הזו ובזכות הכלים שאיתו אני יכול להגשים לחשוש ולהנות … וסוף סוף הבנתי שלא צריך להיות שקוף כדי להיות .